גבולות

גבולות, נושא שמדובר רבות בחדר הטיפולים ובהדרכות הורים. הורים רבים מוצאים את עצמם מתקשים בהצבת גבולות אל מול ילדיהם ויותר מכך, ישנם הורים שמצליחים להציב את הגבול, אך עצם הצבת הגבול גוררת תגובות זועמות מצדו של הילד ורגשות אשם מצדכם, ההורים.

אם אתם מזדהים עם הסיטואציה הזו, אשמח לתת לכם חומר למחשבה.

נתחיל מהשאלה, האם אי פעם שאלתם את עצמכם מה המשמעות של גבול עבורכם? הורים רבים, ילדים ואנשים בכלל תופסים את הרעיון של גבולות כדבר בעל משמעות שלילית המבטא דחייה, חוסר הכלה, כבדות וחוסר זרימה. האמנם?

בואו נחשוב שניה על גבולות שבין מדינות. תשאלו את עצמכם- מה מטרת הגבולות האלה? כשאני חושבת על גבולות שבין מדינות, אני חושבת על כך שמעבר לכך שהגבול נועד כדי לשמור על המדינה מפני פלישת אויבים וליצור תחושת ביטחון בקרב התושבים, כך גם כל מדינה יכולה לשמור על אוטונומיה ואינדיווידואליות. ישנם גם מקרים שבהם גבולות המדינה גדלים או מצטמצמים, אבל גבול תמיד נשאר גבול.

בואו נחזור אליכם ואל חייו של ילדכם. מה קורה לילד כשהוא חי בסביבה חסרת גבולות? מעצם כך שגבול נועד לשמור עלינו, ילד שגדל ללא גבולות גדל במקום שנתפס עבורו בתת מודע כמקום לא בטוח ורווי סכנות כאשר אין לדעת מאיפה תגיע הסכנה, דבר שיוצר חוסר וודאות בחייו וכפי שאתם בטח יודעים, תחושת חוסר וודאות יוצרת חרדה ופחדים. חרדה ופחדים יכולים להוביל לחוסר ריכוז, בעיות התנהגות, פחדים מהתנסויות חדשות שאינן מוכרות וכך ישנה השפעה ישירה גם על הביטחון העצמי והזהות העצמית של הילד.מעבר לכך שגבול יוצר תחושת ביטחון עבור הילד, עצם הצבת הגבול מעבירה לילד מסר חשוב. הילד מבין שהוא חשוב מספיק בשביל שיהיה מישהו שאוהב אותו, ישמור עליו וידע להציב את הגבול במצבים מסוכנים למשל שבהם לולא הגבול הוצב, הילד היה יכול להיות בסכנה. תחושת ביטחון עבור ילד מסמנת לו באופן תת מודעי שהוא אהוב ושיש מישהו ששומר עליו ורואה אותו. ילד שמרגיש שהוא בטוח ואהוב (וללא תנאי), יפתח גם ביטחון עצמי בריא ולעיתים יהיה רגוע יותר.

גבולות בין הורה וילד חשובים לא רק על מנת ליצור את תחושת הביטחון שעליה דיברתי, אלא, גם כדי ליצור נפרדות בין הורה וילד. כאשר אין את הנפרדות הזו והגבולות שבין ההורה והילד מטושטשים, נוצרת סימביוזה. האם יצא לכם לשמוע על הורים שמגשימים את חלומותיהם דרך המעשים של הילדים שלהם? זאת דוגמא אחת מני רבות שאפשר לדבר עליהן, ואליה ספציפית אתייחס במאמר נוסף שאעלה על חיים בצל הורות נרקיסיסטית. כאשר הסימביוזה הזו קיימת, נגדל ילד מרצה, שאינו יודע להקשיב לקול הפנימי שלו, בעל עצמי כוזב וחסר זהות.

גם בחדר הטיפולים בקשר שבין מטפל- מטופל, נושא הגבולות עולה ומורגש. החדר שבו אנו נפגשים תחום בקירות ואנו מגדירים מראש מה יהיה הסטינג הטיפולי ועל כך נעמוד. כך, בין היתר, אנחנו יוצרים את תחושת הביטחון בטיפול. כמובן שגבולות המסגרת הטיפולית יכולים להשתנות בהתאם לצרכים של המטופל ושל המטפל, בהסכמה משותפת.

אז נשאלת השאלה, איך מציבים את הגבול באופן מיטיב עם הילד ובאופן שמקנה לו תחושת ביטחון ואהבה, כזו שתוריד ממנו את המגננות וההתנגדות כשאתם מציבים את הגבול.

דבר ראשון, אני ממליצה לכם לכתוב רשימה של גבולות שעליהם תעמדו. כאשר תהיה לכם רשימה מוגדרת וברורה של מהם הדברים ש"אסור" ומותר", כך כבר יהיה לכם יותר סדר בראש ותבואו מלאי ביטחון אל הילד בסיטואציות שדורשות הצבת גבול. דבר שני, כשאנחנו ניגשים להציב את הגבול, אנחנו צריכים להגיע מתוך הבנה וגישה אמפטית כלפי רגשותיו של הילד. אתן לכם דוגמא מעבודתי בקליניקה. ילד שרצה לעלות על גג הרעפים במהלך הטיפול, דבר מסוכן כשלעצמו. ניגשתי אל הילד, נקרא לו ליאור (שם בדוי) ותיקפתי לו את רצונו: ליאור, אני רואה שמאוד מסקרן אותך לדעת איך זה מרגיש ללכת על הגג ואני בטוחה שזה נראה מאוד כיף, אבל, בגלל שאני אוהבת אותך ואתה חשוב לי ואני לא רוצה שיקרה לך משהו רע כי אפשר ליפול מהגג ולהיפצע, אנחנו לא נעלה על הגג. כמובן שליאור המשיך בשלו והתחיל לעלות על הגג בהפגנתיות. אז הזכרתי לו ואמרתי לו: ליאור, אתה זוכר שאנחנו שומרים על עצמנו ולא עולים על הגג? כשליאור המשיך, הורדתי אותו מהגג בעצמי על ידי הצבת גבול פיזי. ליאור הבין, לא התנגד ולאחר שהמקרה נגמר גם חיזקתי אותו על כך שהוא שומר על עצמו. הרעיון של הצבת הגבול הפיזי נועד כדי לגרום לילד להבין שיש גבולות ואותם אנחנו לא עוברים.

ישנן עוד הרבה סיטואציות ודוגמאות מהחיים שניתן להעלות ולדבר עליהן. במידה ואתם מוצאים את עצמכם בתוך המאמר ומחפשים עזרה בהצבת גבולות ובכל הנגזרות שלה, אשמח לעזור לכם ולילדכם.

שלכם, ליאת קאופמן, M.S.W מטפלת רגשית לילדים ונוער